<h1>כתוב שם לראב"ד — ביצה</h1>
<h2>דף כז:</h2>
במאור [ביצה] דף ז'. ד"ה הא דתנן משלחין. לרי"ף סי' תתע"א. כתוב שם. [ונראה לי כאן באבנט כאן בשאר בגדים, וההיא דמסכת יומא [דף ס"ט.] באבנט וכו'], והאבנטים של כהן גדול ושל כהן הדיוט היו קשין. אמר אברהם. גם זה הפך שאין הקושי אלא בשביל שחוטן כפול הרבה, ואדרבה חשן ואפוד הם כפולים יותר ויותר משל אבנט, כדאיתא ביומא [דף ע"א:] אבל תירוץ זאת הקושיא לא כפירוש האחרון שאמר שלא הותרו קשין אלא בהצעה תחתיו שאינה אלא גזרה, שאין עמידה לזה הפירוש כמו שמפורש לפנים אלא כמו שתראה בע"ה.
במאור [ביצה] דף ז'. ד"ה הא דתנן. לרי"ף סי' תתע"א. כתוב שם. הלבדין אסורין מפני שהן שועין. אמר אברהם. זה המפרש לא דקדק כל צרכו. חדא דאם כן מה ראה רב הונא בר יהודה [דף ט"ו. ושם בגמרא. יהושע] לומר כנמטא גמדא דנרש, והלא אפילו בבגד שדרכו להעלאה נמי מותר לדבריו. ועוד כי מעיינת בה שפיר אפילו בלבישה נמי מותרת מן התורה ואפילו הן שוע טווי ונוז הואיל והן קשין דמהיכא נפקא לן דקשין מותרין הם מדקאמר ובגד כלאים [שעטנז] בגד ודאי אינו אלא של חמום אלמא בלבישה והעלאה נמי בעינן רכים. מעתה קשה לנו ממימרא דערכין [דף ג':] דאמרינן כהנים אשתרי כלאים לגבייהו, ובמסכת יומא [דף ס"ט.] אמר רב אשי בגדי כהונה קשין הן ואם קשין הם היכן אשתרי כלאים לגבייהו. ונ"ל דבגדי כהונה אף על גב דקשין הם יש הנאה בלבישתן מיהו אין הנאתן מרובה הילכך לא גזרו עליהם בהצעה תחתיו כמו שגזרו בכלאים אחרים שהנאתן מצויה ותשמישן מרובה כדאמרינן בעלמא [עירובין דף ס"ג: וש"נ] מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. ולעולם בכל לבישה [גזרו] ואפילו בנמטא דנרש משום דהוי דרך לבישה ומשום הכי אמרינן בנמטא גמדא דשריא דוקא נמטא אבל מלבוש אסור אעפ"י שהוא קשה ואינו אלא שוע והא דפשטינן במסכת יומא [דף ס"ט.] בגדי כהונה נתנו ליהנות בהם מדתניא בגדי כהונה היוצא בהם למדינה אסור משום דרך חול ובמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר. יש אומרים דוקא [ביום] שהוא זמן עבודה ואפילו בלבישה ואף על גב דאיכא תרתי אבל בלילה בלבישה לא אבל הצעה מותרת. ולי נראה אפילו בלילה, חדא דהא איכא אברים ופדרים, ועוד דהא תנן [יומא דף ס"ח: וש"נ] לא היו ישנים בבגדי קדש אלא פושטין אותן וכו' [אלמא] עד זמן שינה היו לובשים [אותם].
